רודנטיצידים הם קבוצה של חומרי הדברה כימיים (פסטיצידים) שפותחו ותוכננו במיוחד לקטילת מכרסמים, ובראשם חולדות, עכברים ונברנים. השימוש בהם נפוץ בחקלאות, בתעשייה, בבריאות הציבור ובבתים פרטיים, במטרה למנוע נזקים כלכליים, תברואתיים ובריאותיים הנגרמים על ידי מכרסמים, כולל כרסום רכוש, זיהום מזון והפצת מחלות. רובם המכריע של הרודנטיצידים המודרניים פועלים כמנגנון אחד מרכזי: נוגדי קרישה.
מנגנון זה נחשב ליעיל ביותר להדברת מכרסמים. הוא פוגע ביכולת של הגוף למחזר ויטמין K, אשר חיוני לייצור פקטורי קרישה בכבד.
בליעה: המכרסם אוכל פיתיון המכיל את הרודנטיציד.
עיכוב ויטמין K: החומר הפעיל חוסם את האנזים האחראי למחזור ויטמין K בגוף.
מניעת קרישת דם: ללא ויטמין K, הכבד אינו יכול לייצר חלבונים האחראים לקרישת הדם.
דימום פנימי: כלי דם קטנים, הנפגעים באופן טבעי בפעילות יומיומית, מתחילים לדמם ללא יכולת להיעצר. המכרסם מת כעבור מספר ימים כתוצאה מדימומים פנימיים ואיבוד דם.
היתרון הגדול של פעולה מושהית זו היא מניעת "פחדנות פיתיון" (Bait Shyness). מכיוון שהמכרסם אינו חש ברע מיד לאחר אכילת הפיתיון, שאר חברי המושבה אינם לומדים לקשר בין האוכל למחלה או מוות, וממשיכים לצרוך אותו.
נהוג לחלק את קוטלי המכרסמים נוגדי הקרישה לשני דורות עיקריים:
דור ראשון (First-Generation): דורשים מהמכרסם לאכול מהפיתיון מספר פעמים על פני מספר ימים כדי להגיע לרמה קטלנית. עם השנים, אוכלוסיות רבות של מכרסמים פיתחו עמידות גנטית לחומרים אלו.
דור שני (Second-Generation - SGARs): פותחו כדי להתגבר על עמידות הדור הראשון. הם חזקים ורעילים הרבה יותר, ולרוב די באכילה אחת כדי לגרום למוות. עם זאת, הם גם מסוכנים יותר לסביבה ועלולים לגרום להרעלה משנית (למשל, חתול או תנשמת שאוכלים מכרסם מורעל).
סוג: נוגד קרישה מהדור הראשון.
תיאור: זהו הרודנטיציד נוגד הקרישה המפורסם והוותיק ביותר. הוא היווה פריצת דרך בתחום הדברת המכרסמים באמצע המאה ה-20.
מאפיינים: דורש אכילות מרובות. עקב התפתחות עמידות נרחבת בקרב חולדות ועכברים, יעילותו כיום מוגבלת והשימוש בו להדברה פחת משמעותית.
שימוש נוסף: וורפרין (תחת השם המסחרי "קומדין") משמש עד היום כתרופה חיונית לדילול דם בבני אדם למניעת קרישי דם, שבץ מוחי ומצבים רפואיים אחרים.
סוג: נוגד קרישה מהדור השני.
תיאור: נחשב לאחד מהחומרים הפעילים החזקים והרעילים ביותר בקבוצה זו, ומכונה לעיתים "סופר-וורפרין".
מאפיינים: קטלני במנה אחת בלבד. יעיל מאוד נגד מכרסמים שפיתחו עמידות לחומרים מהדור הראשון. בשל רעילותו הגבוהה, הוא מהווה סיכון משמעותי להרעלה משנית לחיות בר וחיות מחמד. נשאר בגוף של בעל החיים למשך זמן רב מאוד.
שימוש: בשל הסיכון הסביבתי הגבוה, השימוש בו מוגבל בדרך כלל למדבירים מקצועיים ולמקרים קשים במיוחד.
סוג: נוגד קרישה מהדור השני.
תיאור: חומר פופולרי ונפוץ מאוד בשימוש מקצועי.
מאפיינים: יעיל מאוד נגד חולדות ועכברים, כולל אלו העמידים לוורפרין. לרוב דרושה אכילה אחת, אך לעיתים יש צורך ביותר מאחת כדי להבטיח קטילה. נחשב למעט פחות רעיל מברודיפקום, אך עדיין מהווה סיכון משמעותי להרעלה משנית.
סוג: נוגד קרישה מהדור השני.
תיאור: אחד מהחומרים המודרניים יותר בקבוצה זו.
מאפיינים: יעיל מאוד במנה בודדת. יעילותו דומה לזו של ברודיפקום, והוא קטלני גם במינונים נמוכים מאוד. גם הוא מהווה סיכון גבוה להרעלה משנית ודורש שימוש זהיר ואחראי.
סוג: נוגד קרישה מהדור השני.
תיאור: נחשב ייחודי יחסית בדור השני.
מאפיינים: למרות שהוא משתייך לדור השני, הוא פחות רעיל באופן אקוטי מברודיפקום או ברומדייולון. לעיתים קרובות הוא דורש מספר אכילות כדי להיות קטלני, בדומה לחומרי הדור הראשון, אך הוא עדיין יעיל נגד מכרסמים שפיתחו עמידות לוורפרין. תכונה זו הופכת אותו לאפשרות "ביניים", עם סיכון נמוך יותר להרעלה משנית בהשוואה לחומרים החזקים ביותר בדור השני.
התפתחות הרודנטיצידים מדור ראשון לדור שני אפשרה התמודדות יעילה עם תופעת העמידות. עם זאת, עוצמתם הגוברת של חומרי הדור השני הביאה עמה אחריות כבדה וסיכונים סביבתיים מוגברים. שימוש לא נכון או לא אחראי ברודנטיצידים עלול להוביל לפגיעה בילדים, בחיות מחמד ובמערכת האקולוגית כולה. לכן, חובה להשתמש בהם על פי ההנחיות, בתוך תיבות האכלה מאובטחות, ולהעדיף תמיד שירותי מדביר מקצועי ומורשה.