מה זה קרבמטים (Carbamates) חומר הדברה בשימוש מדביר ❓
קרבמטים (Carbamates): קוטלי חרקים ותיקים בשימוש מוגבל
קרבמטים (Carbamates) הם משפחה של קוטלי חרקים סינתטיים, אשר היוו בעבר נדבך מרכזי בארגז הכלים של מדבירים וחקלאים. הם חולקים מנגנון פעולה דומה מאוד לזה של משפחה ותיקה אחרת, הזרחנים האורגניים, אך עם הבדל כימי משמעותי המשפיע על משך פעולתם. כיום, בשל פרופיל רעילות גבוה יחסית וקיומן של חלופות בטוחות יותר, השימוש בהם בהדברה תברואית בסביבת מגורים בישראל ובעולם צומצם באופן דרסטי.
מנגנון הפעולה: שיבוש מערכת העצבים
ליבת הפעולה של הקרבמטים, בדומה לזרחנים האורגניים, היא פגיעה ישירה במערכת העצבים של החרק. הם פועלים באמצעות עיכוב של אנזים חיוני בשם אצטילכולין אסטראז (AChE).
תפקיד האנזים: במערכת עצבים תקינה, המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) אצטילכולין (ACh) מעביר אותות בין תאי עצב. לאחר העברת האות, האנזים AChE מפרק אותו במהירות כדי "לכבות" את האות ולאפשר העברת אותות חדשים ומדויקים.
העיכוב האנזימטי: הקרבמטים נקשרים לאנזים AChE וחוסמים את פעילותו.
הצטברות רעילה: כתוצאה מהחסימה, האצטילכולין אינו מתפרק ומצטבר בכמויות גדולות בצמתים העצביים (סינפסות).
גירוי יתר קטלני: הצטברות זו גורמת לשרשרת בלתי פוסקת של אותות עצביים, המובילה לגירוי יתר של מערכת העצבים. תופעה זו מתבטאת ברעידות, עוויתות, שיתוק ולבסוף למות החרק.
ההבדל המרכזי מזרחנים אורגניים: בעוד שהזרחנים האורגניים נקשרים לאנזים באופן בלתי הפיך (מה שמצריך מהגוף לייצר אנזים חדש לחלוטין), הקרבמטים נקשרים אליו באופן הפיך. הקשר הכימי שהם יוצרים עם האנזים חלש יותר ויכול להתנתק באופן ספונטני לאחר זמן מה. תכונה זו הופכת את ההרעלה מקרבמטים לקצרה יותר במשכה, אך עדיין למסוכנת מאוד בחשיפה אקוטית.
פרופוקסור (Propoxur): קוטל חרקים קרבמטי שהוגבל בשימוש
פרופוקסור, ששווק רבות תחת השם המסחרי בייגון (Baygon), הוא דוגמה קלאסית לקוטל חרקים ממשפחת הקרבמטים. במשך שנים רבות, הוא היה אחד החומרים הנפוצים ביותר בתרסיסים ביתיים ובתכשירי הדברה מקצועיים, בזכות יעילותו הגבוהה וטווח הפעולה הרחב שלו.
יתרונותיו בעבר: פרופוקסור היה יעיל במיוחד כנגד מגוון רחב של מזיקים תברואיים, כולל תיקנים, נמלים, יתושים, זבובים, ואף פשפשי מיטה. הוא סיפק אפקט "נוק-דאון" מהיר יחסית לצד שאריתיות טובה, שהעניקה הגנה מתמשכת.
הסיבות להגבלת השימוש: עם השנים, המודעות לסיכונים הבריאותיים והסביבתיים הכרוכים בשימוש בו גברה.
רעילות לבני אדם: ככל הקרבמטים, פרופוקסור רעיל לבני אדם ועלול לגרום לתסמיני הרעלה כולינרגית (הקשורים למערכת העצבים) בחשיפה גבוהה דרך נשימה, בליעה או מגע עורי. הוא סווג על ידי הסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב (EPA) כ"מסרטן אפשרי בבני אדם" (Probable human carcinogen) על בסיס מחקרים בבעלי חיים שהראו התפתחות גידולים בשלפוחית השתן.
סיכון לילדים וחיות מחמד: הרעילות הגבוהה שלו היוותה סיכון מוגבר בסביבה ביתית, במיוחד לילדים קטנים וחיות מחמד.
פגיעה סביבתית: פרופוקסור רעיל מאוד לדבורים ולציפורים.
בעקבות סיכונים אלו, רשויות רגולטוריות ברחבי העולם, כולל בישראל ובאיחוד האירופי, הגבילו באופן משמעותי את השימוש בו. בישראל, תכשירים המכילים פרופוקסור לשימוש תברואי ביתי הוצאו מהשוק בהדרגה, והשימוש בו על ידי מדבירים מורשים צומצם לטובת חומרים בטוחים יותר ממשפחת הפירתרואידים. כיום, כמעט ולא ניתן למצוא מדביר מקצועי שישתמש בפרופוקסור להדברה בסביבת מגורים.
קוטלי חרקים מסוג קרבמט פועלים על ידי עיכוב האנזים אצטילכולין אסטראז (Acetylcholinesterase), האחראי לפירוק המוליך העצבי אצטילכולין (Acetylcholine).
- הקרבמט נקשר לאתר הפעיל של האנזים אצטילכולין אסטראז, ובכך מונע ממנו לפרק את האצטילכולין.
- כתוצאה מכך, האצטילכולין מצטבר במרווח הסינפטי.
- הצטברות זו גורמת לגירוי יתר של קולטני האצטילכולין, מה שמוביל לעוויתות שרירים (Muscle spasms) ולבסוף לשיתוק השרירים (Muscle paralysis) בחרק.
- שיתוק זה מוביל בסופו של דבר למות החרק.