זיהוי וטקסונומיה: פרעוש החתול {Ctenocephalides felis}

פרעוש החתול הוא המין הנפוץ ביותר מבין הפרעושים הפוגעים בחיות מחמד ובבני אדם בישראל ובעולם. זיהויו המדויק חיוני לטיפול יעיל ולמניעת מטרדים ומחלות.

1. זיהוי ויזואלי של פרעוש החתול הבוגר:

• גודל: פרעושים בוגרים הם קטנים מאוד, בגודל של 1.5 עד 3.3 מילימטרים. גודלם הזעיר מקשה על איתורם ללא בדיקה מדוקדקת.
• צבע: צבעם נע בין חום אדמדם-כהה עד שחור מבריק. לאחר ארוחת דם, גופם עשוי להיראות נפוח וכהה יותר.
• צורה ייחודית: גופם של פרעושי החתול פחוס מאוד מהצדדים (בדומה לדג), ולא שטוח מלמעלה למטה. מבנה זה מאפשר להם לנוע בקלות ובמהירות דרך פרווה, שיער או סיבי שטיחים.
• ללא כנפיים: פרעושי החתול הם חסרי כנפיים לחלוטין.
• רגליים קופצות: התכונה הבולטת והמזוהה ביותר עם פרעושים היא רגליהם האחוריות הארוכות והחזקות, המותאמות במיוחד לקפיצה. פרעוש יכול לקפוץ לגובה של עד 15 סנטימטרים ולמרחק של עד 30 סנטימטרים – מרחקים אדירים ביחס לגודלו.
• "מסרקות" (Ctenidia): מאפיין מבני קריטי לזיהוי פרעוש החתול ממינים אחרים הוא נוכחותם של שני סטים של "מסרקות" (ctenidia)- שורות של זיפים קצרים, עבים ודמויי שיניים.
  • מסרקת ראש (Genal ctenidium): ממוקמת בחלק התחתון של הראש (כמעין "שפם").
  • מסרקת חזה (Pronotal ctenidium): ממוקמת בחלק האחורי של מגן החזה.
  • הערה: מאפיין זה מבדיל אותו באופן ברור מפרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis) ופרעוש האדם (Pulex irritans), ששניהם חסרים את המסרקות הללו. זיהוי זה דורש לרוב זכוכית מגדלת חזקה או מיקרוסקופ.

2. סימני הימצאות של פרעוש החתול:

• על חיות מחמד:
  • גרד מוגבר: הסימן הנפוץ ביותר הוא גירוד, ליקוק, נשיכה, או נשימות מוגברות של חיית המחמד (חתול, כלב, ארנב וכו'). הגירוד מתרכז לרוב באזור הגב התחתון, בסיס הזנב, הבטן והמפשעה.
  • "לכלוך" פרעושים (Flea Dirt): זהו למעשה צואה של פרעושים, המורכבת מדם מעוכל. היא נראית כמו גרגירים קטנים ושחורים, דמויי פלפל שחור טחון, המצויים על פרוות החיה (במיוחד באזורי הגירוד), או במקומות שבהם היא רובצת.
    • בדיקה פשוטה: אספו מעט מגרגרים אלו והניחו אותם על פיסת נייר לחה או בד לבן רטוב. אם מדובר ב"לכלוך" פרעושים, הגרגרים יתמוססו וייצרו כתמים אדומים-חומים (הדם המעוכל).
  • נשירת שיער ופצעים: גירוד מתמשך עלול לגרום לאזורים קירחים, עור אדום ומגורה, קשקשים, פצעים, ואף לזיהומי עור משניים (Hot spots) ואלרגיות (למשל, FAD - Flea Allergy Dermatitis).
  • פרעושים חיים: במקרים של נגיעות כבדה, ניתן לראות את הפרעושים עצמם זוחלים או קופצים על פרוות החיה, במיוחד בעת סירוק צפוף.
• בסביבת הבית ובני אדם:
  • עקיצות על בני אדם: עקיצות פרעושים מופיעות לרוב בקבוצות של שלוש או ארבע ("ארוחת בוקר, צהריים וערב") או בשורות ישרות, וגורמות לגירוד עז מאוד. הן לרוב מופיעות על החלק התחתון של הרגליים והקרסוליים, כיוון שהם קופצים מהרצפה או משטיחים. העקיצות הן נקודות אדומות קטנות ולעיתים נפוחות.
  • פרעושים קופצים: במקרים של נגיעות כבדה, ניתן לראות פרעושים קופצים על שטיחים, רהיטים, או על גרביים לבנות כשמתהלכים בבית.

3. מחזור חיים (הסבר קצר):

פרעוש החתול עובר גלגול מלא (ביצה, זחל, גולם, בוגר). הביצים מוטלות על הפונדקאי אך נושרות לסביבה. הזחלים והגלמים מתפתחים בשטיחים, ספות, מיטות חיות מחמד ובסדקים, והם מהווים את רוב אוכלוסיית הפרעושים בסביבה. רק הבוגרים ניזונים מדם.

טקסונומיה של פרעוש החתול (Ctenocephalides felis): מיון ומקומו בעולם החי

פרעוש החתול הוא מין ספציפי בתוך סדרת הפרעושים (Siphonaptera), והוא בעל חשיבות רבה בתחום הבריאות הציבורית והווטרינרית.

סיווג טקסונומי מדעי:

• ממלכה (Kingdom): בעלי חיים (Animalia)
• מערכה (Phylum): פרוקי רגליים (Arthropoda)
• מחלקה (Class): חרקים (Insecta)
• סדרה (Order): פרעושים (Siphonaptera) – סדרה של חרקים חסרי כנפיים, טפילים מוצצי דם, בעלי רגליים אחוריות חזקות לקפיצה.
• משפחה (Family): Pulicidae – זוהי המשפחה הגדולה והחשובה ביותר מבחינה וטרינרית, וכוללת את רוב הפרעושים הנפוצים על יונקים.
• סוג (Genus): Ctenocephalides – סוג זה מאופיין בנוכחות מסרקות ראש וחזה.
• מין (Species): Ctenocephalides felis – פרעוש החתול.

מאפיינים ביולוגיים והשפעה:

1. פונדקאים רבים (רב-פונדקאי): למרות שמו "פרעוש החתול", Ctenocephalides felis הוא למעשה מין רב-פונדקאי (polyxenic). הוא מדביק בהצלחה מגוון רחב של יונקים, כולל כלבים, חיות בר (כמו שועלים, תנים, קיפודים, חולדות, אופוזומים ועוד), וכמובן בני אדם. זהו המין השכיח ביותר הנמצא על כלבים וחתולים, ועל בני אדם בסביבה הביתית.
2. העברת מחלות: פרעוש החתול אינו רק מטרד מגרד. הוא מהווה וקטור (מעביר) למספר גורמי מחלה:
   • חיידקי ריקציה (Rickettsia typhi): הגורם לטיפוס הבהרות אנדמי (טיפוס עכברים/מוריני), מחלה שיכולה להיות קשה בבני אדם.
   • תולעת סרט (Dipylidium caninum): פרעושי החתול הם המארחים הבינוניים הנפוצים ביותר של תולעת הסרט הזו. חיות מחמד (וילדים קטנים לעיתים) עלולים להידבק על ידי בליעת פרעוש נגוע.
   • חיידקי Bartonella henselae: הגורם ל"מחלת שריטת החתול" בבני אדם.
3. גירוי ואלרגיה: רוק הפרעוש מכיל חומרים המעוררים תגובה אלרגית (Flea Allergy Dermatitis - FAD) בחיות מחמד רבות, וגורמים לגרד עז, נשירת שיער ופצעים. גם בני אדם יכולים לפתח תגובות אלרגיות לעקיצות.
4. כושר התרבות גבוה: פרעוש החתול מתרבה במהירות בתנאים מתאימים של חום ולחות, מה שמאפשר לנגיעות להתפשט במהירות.

הבנת מאפייני הזיהוי והמחזור הביולוגי של פרעוש החתול היא קריטית לביצוע הדברה יעילה, המשלבת טיפול בחיות המחמד וטיפול יסודי בסביבה.