בניגוד למזיקים רבים אחרים, דבורת הדבש היא חיה מוגנת על פי חוק בישראל. משמעות הדבר היא שחל איסור מוחלט על הדברתה, וריסוס נגדה מותר רק במקרים חריגים מאוד ובתנאים מסוימים.
מתי מותר לבצע הדברת דבורים?
הדברת דבורים על ידי ריסוס תתבצע רק כמוצא אחרון, כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים במקביל:
סכנה מיידית: קן הדבורים מהווה סכנה מוחשית ומידית לבני אדם או לבעלי חיים בסביבה. מצב כזה עלול להיווצר כשהקן נמצא בתוך מבנה מגורים, בבית ספר, בקרבת אנשים עם אלרגיה קשה לעקיצות, או באזור שבו ישנה סכנה ממשית לתקיפה.
אין חלופה של פינוי: לא קיימת דרך פיזית או בטיחותית לפנות את הקן בשלמותו ולהעבירו לדבוראי (כוורן). לדוגמה, כאשר הקן נמצא בתוך קיר, גג רעפים, צינור ניקוז או חלל שאינו נגיש לפינוי.
בכל מקרה אחר, הגישה המועדפת היא הרחקה ופינוי של הקן ולא השמדתו.
התהליך המקצועי של מדביר מוסמך
אם התקבל אישור לבצע הדברה, התהליך יבוצע אך ורק על ידי מדביר מוסמך בעל רישיון בתוקף מהמשרד להגנת הסביבה, המתמחה בטיפול בדבורים.
שלבי הטיפול המרכזיים:
זיהוי והערכה: המדביר יגיע למקום כדי לוודא שאכן מדובר בדבורי דבש ולא במזיק אחר (כמו צרעות, שאינן מוגנות וניתן להדבירן בקלות יחסית). לאחר מכן הוא יאמוד את גודל הקן, מיקומו ורמת הסיכון שהוא מהווה.
בחירת השיטה: אם הדברת הדבורים היא בלתי נמנעת, המדביר יבחר בשיטת הטיפול המתאימה ביותר. לרוב, מדובר בריסוס ישיר של הקן בחומרים שאושרו על ידי המשרד להגנת הסביבה, כגון חומרים ממשפחת הפירטרואידים (למשל, דלתאמתרין).
הדברה ופינוי: הריסוס מתבצע באופן יסודי וממוקד, שמטרתו לשתק ולהשמיד את הנחיל. לאחר מכן, המדביר יסלק את שאריות הקן כדי למנוע משיכה של נחילים חדשים או מזיקים אחרים לאותו המקום.
אמצעי בטיחות: במהלך כל התהליך, המדביר ינקוט באמצעי בטיחות מחמירים כדי להגן על עצמו ועל הסביבה, כולל לבוש מגן מלא, ובמידת הצורך יבקש לפנות אנשים ובעלי חיים מהאזור.
לפני שמזמינים מדביר, מומלץ מאוד לבדוק את האפשרות של פנייה לגורמים שמטרתם היא הצלה והרחקה של דבורים. ארגונים כמו "מגן דבורים אדום" מספקים שירותי פינוי נחילים בהתנדבות או בעלות סמלית, והם עושים זאת במטרה לשמר את אוכלוסיית הדבורים החיונית.
אם הקן נגיש וניתן להעבירו בשלמותו, זו הדרך המועכפת והמוסרית ביותר לטפל בבעיה, והיא גם תמנע את הצורך בשימוש בחומרי הדברה.קן של דבורת הדבש
